מקוואות

"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מטומאותיכם" (יחזקאל ל"ו, כ"ג)

המים אינם רק יסוד קיומנו הפיזי, הם גם יסוד קיומנו הרוחני.

ירמיהו בתפילתו על הבצורת אומר "מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה". המקוה משמש אצלו בדו-משמעות, גם מקור מים לשתיה וגם כמקור תקווה.
גם דוד המלך בנדודיו במדבר הצחיח והיבש אומר: "צמאה לך נפשי, כמהה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלא מים". המים משמשים אצלו גם כמקור חיים פיזיים וגם כמקור של אמונה, תקווה וצפייה לדבקות רוחנית.
כל שינוי משמעותי בחיים מחייב טבילה במקוה. לבטא את הריענון, את החידוש, את סיומה של תקופה אחת ופתיחתה של תקופה חדשה בחיים.
לדוגמא, גר המעונין לפתוח דף חדש בחייו ולהצטרף לעם ישראל, הוא מעוניין ליצור לעצמו זהות חדשה. הגר יורד למקוה גוי ועולה משם יהודי, כתינוק שנולד מחדש. זאת, כמובן, לאחר קבלת עול מצוות שלימה הבאה לאחר הבנה מה המשמעות להיות יהודי מאמין.

בעיקר משמש המקוה את האישה. מידי חודש בחודשו עוברת האישה תהליך של יצירת חיים חדשים. כאשר חיים אלו אינם מתפתחים, הם נפלטים מהגוף החוצה ואז נוצר פוטנציאל חדש של חיים. זו הזדמנות לריענון הקשר הזוגי, לבניית המשפחה מחדש.
האם שמתם לב לכך שהחתן מתחת לחופה אינו אומר לכלתו: "הרי את נשואה לי" ולא: "הרי את אשתי", אלא: "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". לאמור, כי על החיים המשותפים של בני הזוג נסוכה קדושה. קדושה היא ערך עליון של טוהר והרמוניה, האמורים ללוות את המשפחה החדשה לאורך כל החיים.
אחת המצוות החשובות שבני האדם מקיימים, היא מצוות 'פרו ורבו' שהיא יצירת חיים חדשים. לגודל חשיבותה וקדושתה היא המצווה הראשונה בתורה שנאמרה כבר בנישואי האדם הראשון עם חוה אשתו. לפיכך, על בני הזוג למלא מצווה זו בקדושה ובטהרה בדרגה העליונה ביותר.
כשם שהקדושה והטהרה הגבוהה ביותר היא קדושת החיים וטהרתם, כך הצד ההפוך שלהם הוא טומאה ומוות.
מחזור האשה כידוע הוא תוצאה של ביצית בשלה שיצאה מן השחלה על מנת להפגש עם הזרע ויחד ליצור חיים חדשים. ביצית שאינה מופרית ע"י זרע יחד עם הדם שהצטבר ברחם מופרשים החוצה והם הנקראים דם נידה, וכיוון שלביצית היתה אופציה של יצירת חיים חדשים, שלא באה למימוש יש כאן מעין מוות – חוסר מימוש של חיים. תהליך זה מוביל לטומאה שבגינה על בני הזוג להיות מרוחקים פיזית בתקופה זו, עד לטהרת האישה שנעשית על ידי הטבילה במקווה טהרה.
היציאה מן המים החים של המקווה הבנוי כדין, דומה ללידה חדשה של האשה בטהרה גדולה. אשר על כן טהרת המשפחה פירושה שמירה על התרחקות והתקרבות בזמנים הנכונים. יצויין כי ברכה רבה יש בעצם תקופת ההרחקה , בכך שהיא מחדשת את האהבה והחיבה ההדדיים, והצפייה לטבילה במקווה מגדילה את הגעגועים בין בני הזוג.

המקווה הוא אוצר של מי גשמים, בכמות של 40 סאה לפחות.

מקוה כלים

בדרך כלל בסמוך למקווה הטבילה ישנו 'מקווה כלים'. מקווה קטן יותר שבו טובלים כלים. על פי ההלכה כל כלי שיוצר על ידי גוי צריך טבילה לפני השימוש. את הכלים מכניסים לשקית מחוררת, מברכים 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על טבילת כלים' (ואם מטבילים רק כלי אחד מברכים על טבילת כלי), ומכניסים למים לכמה שניות. יש להקפיד להסיר מדבקות למיניהם מדפנות הכלי על מנת שלא תהיה חציצה בין המים לבין הכלי.

בכל קהילה יהודית המוסד הראשון והחשוב ביותר שנבנה היה המקוה. במצדה נמצאה מקוה, בכל הערים העתיקות היו מקואות. בירושלים בקרבת המקדש היו עשרות מקואות, מכיוון שאין אדם רשאי לעלות לרגל אלא אם כן נטהר והכין את עצמו לקליטת חוויות רוחניות והתחדשות נפשית בעליה לבית המקדש. 


המקוואות נמצאות תחת ביקורת מתמדת של מעבדת "וולף" הבודקת את רמת הנקיון והחיטוי של המים בבורות הטבילה באופן שוטף.